בעיטה או צמיחה?

רבות התעסקתי בסוגיה הזו. נקודת המבט, אינה קבועה, היא משתנה.

תלוי במצב הצבירה שלי באותה תקופה.

מישהי חמה וחכמה אמרה לי פעם: “תזכרי כי כל בעיטה היא כלפי מעלה”. ובכן, איני יודעת אם באמת כל בעיטה היא כלפי מעלה, או שאולי היא החוצה, מעבר לגדר. כך או כך, יש פה תנועה, יש תזוזה ממצב לא בריא, מסיטואציה שיש בה תקיעות בחיים, בתחום כלשהו. זה יכול להתבטא במערכות יחסים, בעבודה, באי מימוש הפוטנציאל האישי, במסגרת משפחתית וגם בהעדר הקשבה העצמית, בחסר אהבה עצמית וכיו”ב.

נראה כי מישהו שם למעלה רואה את כל התמונה ומושך בחוטים..

במבט לאחור נראה כי התפנית החדה הזו במהלך החיים התקין לכאורה, הביאה עימה תשורה, הביאה איתה שינוי, ואולי אף טרנספורמציה. היקום מארגן את הפאזל כך שיהיה נכון יותר, טוב יותר, בריא יותר, שמח יותר.

וכדי להגיע למסקנה הזו יש צורך לחבוש את המשקפים הוורודים ולראות את התועלת ואת ההתחדשות שנוצרו כתוצאה מאותה בעיטה. בעצם, הבעיטה הזו הגיעה בסיטואציות, במקרים או תחומים שלא היה האומץ, הכוח או המודעות המתאימים לעשות את הצעד לבד, לשנות, לשתף, ליזום וכו’.

או שאין לנו שליטה על כך כלל וכלל.

זה יכול לבוא לידי ביטוי בפיטורין, ניתוק מערכת יחסים, גניבה (רכוש , ידע וכו’ )

בגידה, גירושין, מחלה או אובדן של דמות משמעותית בחיינו.

יש הרואים בכך בעיטה, במיוחד כשמעורבת דמות נוספת או גוף חיצוני (וזו יכולה להיות קבוצה, מבנה חברתי, ציבורי וכו’ ), ויש הרואים בכך נפילה.

כך או כך, התחושות קשות ולא נעימות, מאיימות ומפחידות. קרקע מצוינת להופעת השדים הפנימיים ולמירוץ סרטי אימה.

רגע לאחר החוויה הרגשית הלא קלה, אם קיימת היכולת להיות בתוך הסיטואציה כמו גם להביט מחוצה לה, או אז חלה תמורה בגוף. חלה התעוררות פנימית, שקטה אמנם, חרישית אפילו, אך היא קיימת. היא נרקמת ורוקמת חוטים מתאים בודדים עד למבנה שמתחזק ואני קוראת לו ” עמוד שדרה פנימי”. ככל שהחיבור פנימה אל נבכי הנפש מבעד לשכבות, או במהלך הסרתן הוא עקבי ואותנטי, אמיתי והחלטי, כך הדרך מקבלת תפנית בזווית חדה כלפי מעלה, והמשמעות היא צמיחה.

התחדשות בקבלה עצמית, התחדשות באהבה עצמית, התחדשות בתהליך קבלת החלטות, ובאחריות האישית והאופן שבו הדבר בא לידי ביטוי בצורות שונות.

השינוי מתבטא בדברים הקלים שבחיים, ברגעים הקטנים כמו גם המשמעותיים והעיקריים.

מי שחלה או נפצע, וחלה תפנית בדרך שבה התייחס לחייו ולסובב אותו, ויצר לעצמו חיים מלאים מספקים ומרגשים, בהחלט עונה על הקטגוריה הזו.

כך גם רבים וטובים אשר לקחו אחריות על חייהם בעקבות אירוע כזה או אחר, ושינו גישה לחיים, דפוסי התנהגות, עיסוק או חברה קרובה.

יש שהשיעורים שלנו בחיים באים בבודדת, ויש בצרורות, ודומה כי השתחררה ניצרה. הדעה הרווחת היא, שלאישיות חזקה יש גם שיעורים קשים.

האם זה “גב חזק”? סיבולת טובה? או שפשוט יכולת ההכלה כל כך גבוהה שהמיכל הפנימי – הרגשי צריך להתמלא עד תום, כדי שמשהו בגוף או בנפש יתעורר ויאמר די??!!

וכאן מתחילה ההתעוררות הפנימית, והעלייה כלפי מעלה, ולפעמים יורדים קודם למטה.

מעין תחושה של נפילה לבור. לפעמים לא רואים ולא מרגישים את התחתית, אך ממנה אפשר רק לעלות ולעלות.

נותר להנות מהדרך, כך אני נוהגת לומר. לחוות, להרגיש, להגיד תודה לאני הפנימי וליקום.